פסק-דין בתיק ע"פ 14811-02-13

השופטת ת' שרון נתנאל :

1.         לפנינו ערעור המדינה על גזר הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט משה גינות), מיום 24.12.12, בתיק פלילי 30827-07-10.

            בבימ"ש קמא הודה המשיב והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה על סעיף 380 לחוק העונשין,  התשל"ז 1977 (להלן: " החוק"), תקיפה סתם, עבירה על פי סעיף 379 לחוק ואיומים, עבירה על סעיף 192 לחוק.

2.         העבירות הנ"ל בוצעו על ידי המשיב, ביום 29.10.09, במועדון "זיגוטה", אשר בעמק חפר, נגד המתלוננת, אשר היתה חברתו במשך 4 שנים ונפרדה ממנו ימים ספורים עובר לאירוע. במהלך הלילה תקף המשיב את המתלוננת ואף איים עליה, מספר פעמים, כדלקמן:

            סמוך לשעה 02:51, אחז המשיב, בידו, בגרונה של המתלוננת, אשר רקדה על הבמה במועדון, הצמיד ראשו לאזנה ואיים עליה בכך שאמר לה: " יש לך 10 שניות לרדת מהבמה, אם לא אני דוקר אותך מול כולם" וכן תקף אותה, בכך ש כרך  את ידו סביב צווארה ונצמד אליה, תפס אותה בלסתה ודחף אותה באמצעות ראשו ובאמצעות ידו.

            בהמשך הלילה, סמוך לשעה 02:53, שוב תקף המשיב את המתלוננת, בכך ש נצמד אליה אחז בידו בלסתה ודחף את ראשה.

            כרבע שעה לאחר מכן, חזר ותקף המשיב את המתלוננת בכך ש אחז בפניה ואיים עליה בכך שאמר לה: " יש לך שניה לרדת, אם אני אראה אותך בקרבת גבר ארצח את שניכם" ובהמשך איים עליה בכך שאמר לה: " אם את לא יוצאת מפה אני אזיין אותך". המתלוננת אמרה שהיא תצעק אם המשיב לא יעזוב אותה ובתגובה תקף אותה המשיב בכך ש סטר על לחיה. המתלוננת צעקה שיעזוב אותה והחלה לבכות והמשיב סטר לה פעם נוספת, בעוצמה חזקה יותר.

            בשלב זה התקשרה המתלוננת למשטרה ומשהחלה לדבר עם המשטרה תקף אותה המשיב בכך ש סטר על פניה וכן איים עליה בכך שאמר לה: " אם עוד פעם תתקשרי למשטרה אני אוריד אותך ואת המשפחה שלך".

            בהמשך, שוב תקף המשיב את המתלוננת, בכך ש הוציא מכיסו חפץ חד, החזיק אותו בידו באופן שלהבו מוסתר, הצמידו לזרועה של המתלוננת, תוך שהוא עושה עם החפץ תנועת חידוד, בסיבוב ודוקר אותה וכתוצאה מכך נגרם למתלוננת פצע דקירה. המשיב אף איים על המתלוננת בכך שאמר לה: " עכשיו זו דקירה קטנה ובפעם הבאה זה יהיה פה", תוך שהוא מצביע על צווארה ומוסיף: " זאת לא תהיה דקירה, זה יהיה רצח".

3.         המשיב הודה בכתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון אשר הוצג בפני בימ"ש קמא בישיבת יום 24.4.12 והצדדים הסכימו, כי יופעל מאסר על תנאי בן 6 חודשים, שהוטל על המשיב בת.פ. 546/07 בביהמ"ש לנוער בחדרה (להלן: " המאסר המותנה") וכי מאסר זה ירוצה בדרך של עבודות שירות וכן סוכם, שיוטל עליו מאסר על תנאי, אולם כל זאת - בכפוף להמלצת שירות המבחן ובמידה שהתסקיר יהיה חיובי.

בעת מתן גזר הדין בבימ"ש קמא, ריצה המשיב עונש מאסר בן 13 חודשי מאסר (שנמנו החל מיום 1.8.12) וזאת - על פי גזר דין שהוטל עליו ביום 16.8.12, על ידי ביהמ"ש לתעבורה בחדרה (כבוד השופט גינות), בתיק מס' 400-08-12 (להלן: " תיק התעבורה"), בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה, שימוש ברכב מנועי ללא ביטוח ונהיגה בקלות ראש.

4.         תסקיר שירות המבחן (נושא תאריך 9.10.12), שהוגש בתיק דנן, היה שלילי ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית. לפיכך, לא היתה מחלוקת בין הצדדים, שההסכמה לעונש איננה תקיפה ואיננה מחייבת את המאשימה. לפיכך, נשמעו טיעונים פתוחים לעונש, דינו של המשיב נגזר והושתו עליו עונשים כדלקמן:

            א.         מאסר בפועל למשך 9 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.

            ב.         הופעל עונש המאסר המותנה בן 6 חודשים, במצטבר לעונש המאסר בפועל, שהושת עליו ונקבע, כי סה"כ ירצה המשיב 15 חודשי מאסר, וזאת - בחופף לעונש המאסר אותו ריצה בעת מתן גזר הדין.

            ג.          מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירות על הסעיפים בהם הורשע.

5.         המערערת טוענת, כי העונש שהוטל על המשיב אינו הולם, כלל ועיקר, את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה לאור כך שמדובר במסכת של איומים ותקיפות כלפי המתלוננת, מצד המשיב, אשר בוצעו על ידי המשיב, שלחובתו עבר פלילי מכביד, בעת שעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, ללא שהיה במאסר המותנה כדי להרתיעו מביצוע העבירות דנן.

            בנוסף, תסקיר שירות המבחן מלמד, לטענת המדינה, כי למשיב נטייה להתנהגות עבריינית, אותה אין הוא מצליח לרסן וכי הוא נוטה להטיל את האחריות למעשיו על אחרים.

            ב"כ המשיב טוען, כי עונש המאסר שנגזר על המשיב, מהווה סטייה קיצונית מהעונש שהוסכם עליו וזאת - גם כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהתסקיר היה שלילי ושהסדר הטיעון אינו תקף. לדבריו, בימ"ש קמא הכיר את המשיב מהליך קודם, בו גזר את עונשו ואף שמע את המתלוננת והתרשם ממנה ובהתרשמות זו אין ערכאת הערעור מתערבת. נטען, עוד, כי מאז האירוע התחתן המשיב ונולדו לו שני ילדים וכי אין מדובר בבת זוגו של המשיב אשר ממשיכה לחיות עימו, אלא בקשר שהסתיים בשנת 2009. ב"כ המשיב ציין, כי המתלוננת עצמה אמרה, שאין לה שום קשר עם המשיב, שאין היא חוששת ממנו ושהיא אף מברכת אותו לשלום, כאשר הם נפגשים ברחוב.

            עוד טען ב"כ  המשיב, כי יש להתחשב בשינוי שחל באורח חייו של המשיב ובכך שאביו חולה ולפיכך, גם אם גזר הדין נוטה לקולא אין מקום להתערב בשיקולי בימ"ש קמא.